מאמרי הזוה"ק פרשת אחרי מות

ב אייר תשפ"ה | 30/04/2025 | 20:29

מעלת יום הכיפורים והתפילות

ביום הכיפורים יש חמש תפילות וחמשה עינויים והם כדי לקשר את המלכות שכנגדה יש לחמשת העינויים בבינה שכנגדה יש לחמש התפילות ובזה המלכות מתמתקת

פנחס דף רנה ע"ב ברעיא מהימנא

וְאִתְמַר בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים נאמר ביום הכפורים (ויקרא כג, לב) וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בתשעה לחדש בערב, ועוד כתוב (במדבר כט, ז) וּבֶעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה. ועוד כתוב (ויקרא טז, כט) תְּעַנּוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם. תַּקִּינוּ בֵּיהּ ה' עִנּוּיִים רבותינו תקנו ביום הכפורים חמשה עינויים, בְּגִין דְּתִתְלַבֵּן ה' זְעֵירָא בְּה' עִלָּאָה כדי שתתלבן ותתמתק ה' הקטנה שהיא ספירת המלכות באות ה' העליונה שהיא בינה אמא עליונה, דְּאִיהוּ ה' צְלוֹתִין שכנגדם תקנו חמש תפילות, ועל ידן מקבלת המלכות חמש בחינות, אכילה ושתיה וסיכה ורחיצה ונעילת הסנדל ות"ה. לְקַיֵּים בְּיִשְׂרָאֵל, (ישעיה א, יח) אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ כי כאשר עם ישראל חוטאים, פוגמים בשכינה ומאדימים אותה, וע"י התשובה מלבינים אותה. וְהַאי אִיהוּ רָזָא דְלָשׁוֹן שֶׁל זְהוֹרִית וזהו הסוד של לשון זהורית שצבעו אדום וכשהיה מגיע השעיר למדבר היה מלבין, בְּגִין דְּכָל חוֹבִין דְּיִשְׂרָאֵל מָטוּן לְגַבֵּי מַלְכוּת משום שכל עונות ישראל מגיעים אל המלכות שהיא השכינה. וּתְשׁוּבָה דְאִיהִי בִּינָה, מַלְבֶּנֶת לוֹן והתשובה שהיא הבינה מלבינה אותם ומכפרת על עם ישראל. בְּגִין דְּאִתְמַר בָּהּ לפי שנאמר במלכות (ויקרא טז, טז) הַשֹּׁכֵן אִתָּם בְּתוֹךְ טֻמְאֹתָם וביום הכפורים מטהרים אותה ע"י ה"ג ממותקות שמקבלת מאימא.

ביום הכיפורים עיקר התפילה היא באימא עילאה ובמלכות, והיינו שע"י החזרה בתשובה זוכים ישראל ומחזירים השכינה הקד' שהיא המלכות למקומה ומקימים אותה מעפר ומגיעה למלך באור בשמחה ברצון ובשלימות

אמור דף קב ע"ב

רִבִּי אֶלְעָזָר שָׁאַל לְרִבִּי שִׁמְעוֹן אֲבוֹי רבי אלעזר שאל את רבי שמעון אביו, אָמַר לֵיהּ, הַאי יוֹמָא אַמַּאי הוּא בְּהַאי אֲתַר תָּלֵי, אמר לו היום הזה שהוא באימא עילאה בחי' בינה, מדוע היא בבחי' בינה והיא משפיעה למלכות והמלכות לבדה היא העולה בה' תפילות וְלָא בְּדַרְגָּא אַחֲרָא ולא במדרגה אחרת שתשפיע לז"א שהוא יעלה, דְּיֵאוֹת הוּא לְמֶהֱוֵי בְּדַרְגָּא דְמַלְכָּא שָׁארֵי, יַתִּיר מִכֹּלָּא שהרי ראוי הוא היום הזה להיות במדרגה שהמלך ז"א נמצא במעלה יותר מהכל והוא הצריך לעלות ולא המלכות לבדה. אָמַר לֵיהּ רִבִּי שִׁמְעוֹן, אֶלְעָזָר בְּרִי, הָכִי הוּא וַדָּאי, וְיָאוּת שָׁאַלְתָּ אמר לו רשב"י אלעזר בני, כך הוא בודאי וטוב שאלת.

תָּא חֲזֵי, מַלְכָּא קַדִּישָׁא, שָׁבִיק הֵיכָלֵיהּ וּבֵיתֵיהּ בִּידָא דְּמַטְרוֹנִיתָא בא וראה, המלך הקדוש משאיר את היכלו וביתו שזה הנהגת עולם הזה כל השנה בידי המלכה שהיא ספירת המלכות, וְשָׁבַק לִבְנוֹי עִמָּהּ ועזב את בניו עם השכינה, בְּגִין לְדַבָּרָא לוֹן כדי להנהיג אותם בדרך הישר, וּלְאַלְקָאָה לוֹן, וּלְמִשְׁרֵי בְּגַוַּויְיהוּ ולהלקות אותם אם יסטו מן הדרך ולשכון בתוכם. דְּאִי זָכָאן, מַטְרוֹנִיתָא עָאלַת בְּחֶדְוָותָא בִּיקָרָא לְגַבֵּי מַלְכָּא שאם זכו וצדיקים הם ומעלים מ"ן ע"י מעשים טובים למלכות, אז המלכה נכנסת בשמחה ובכבוד אצל המלך לסוד היחוד. וְאִי לָא זָכָאן, הִיא וְאִנּוּן אִתְהַדָּרוּ בְּגָלוּתָא ואם לא זכו למעשים טובים ולימוד התורה להעלות מ"ן אז היא והם חוזרים לגלות. וְהָא אוֹקִימְנָא והרי ביארנו שאם ח"ו בני ישראל חוטאים, אזי גורמים הם גלות לשכינה, כְּמָה דִכְתִּיב וכמו שכתוב (משלי יט, כו), מְשַׁדֶּד אָב יַבְרִיחַ אֵם. שאדם שמבייש את אביו, גורם להבריח את האם לגלות וּכְתִיב, (ישעיה נ, א) וּבְפִשְׁעֵיכֶם שֻׁלְּחָה אִמְּכֶם לכן ביום הכיפורים העיקר זה המלכות, שבסיבת החזרה בתשובה גורמים למלכות לעלות ולחזור.

וְעַל דָּא אִית יוֹמָא חַד בְּשַׁתָּא ועל זה יש יום אחד בשנה שהוא יום הכיפורים, לְאַשְׁגָּחָא בְּהוּ להשגיח בהם בישראל, וּלְעַיָּינָא בְּהוּ ולעיין בהם בדינם. וְכַד אִזְדַּמַּן הַאי יוֹמָא וכשמגיע היום הזה, אִימָּא עִלָּאָה דְכָל חֵירוּ בִּידָהָא האמא העליונה שהיא הבינה שכל החירות בידיה, אִזְדַּמַּן לָקֳבְלֵיהּ, לְאִסְתַּכָּלָא בְּהוּ בְּיִשְׂרָאֵל נמצאת כנגדה להסתכל בהם במעשיהם של עם ישראל. וְיִשְׂרָאֵל אִזְדָּרַזוּ בְּהַאי יוֹמָא, בְּכַמָּה פוּלְחָנִין, בְּכַמָּה צְלוֹתִין, בְּכַמָּה עִנּוּיִין, כֻּלְּהוּ בִּזְכוּתָא וישראל מזדרזים ביום הזה בכמה עבודות ומעשים טובים, בכמה תפילות, בכמה צומות, בכמה עינויים וכולם בזכות טהרת הלב. כְּדֵין אִזְדַּמַּן לְהוּ חֵירוּ מֵאֲתַר דְּכָל חֵירוּ בִּידָהָא דְמַטְרוֹנִיתָא ואז נמצא להם חירות מאימא ממקום שכל החירות בידיה של המלכה. בְּנֵי מַלְכָּא בְּנָהָא, דְּאִתְפַּקְּדָן בִּידָהָא בני המלך הקב"ה בני מלכות שנמסרו בידי המלכות, כֻּלְּהוּ זַכָּאִין, כֻּלְּהוּ בְּלָא חֲטָאָן, בְּלָא חוֹבִין כולם צדיקים, כולם ללא חטאים ללא עונות, כְּדֵין אִזְדַּוַּוגַת (ס"א וְכַד אִזְדַּמַּן הַאי יוֹמָא וְיִשְׂרָאֵל אִזְדַּמָּנוּ בְהַאי יוֹמָא בְכַמָּה פּוּלְחָנִין בְּכַמָּה צְלוֹתִין בְּכַמָּה עִנּוּיִין כֻּלְּהוּ בִּזְכוּתָא כְּדֵין אִימָּא עִלָּאָה דְכָל חֵירוּ בִּידָהָא אִזְדַּמַּנַת לָקְבְלָא לְאִסְתַּכָּלָא בְּהוּ בְּיִשְׂרָאֵל וְחָמָאת בְּנֵי מַלְכָּא בְּנָהָא (נ"א בְּרָהָא) דְּאִתְפַּקְּדָן בִּידָהָא דְמַטְרוֹנִיתָא כֻּלְּהוּ זַכָּאִין בְּלָא חֲטָאִין בְּלָא חוֹבִין כְּדֵין אַזְמִינָת לְהוּ חֵירוּ מֵאֲתַר דְכָל חֵירוּ בִּידָהָא דְמַטְרוֹנִיתָא כְּדֵין מַטְרוֹנִיתָא עִלָּאָה) לְגַבֵּי מַלְכָּא, בִּנְהִירוּ, בְּחֶדְוָה, בִּשְׁלִימוּ, בִּרְעוּתָא ואז מתיחדת אצל המלך בהארת פנים, בשמחה, בשלמות, ברצון. דְּהָא רַבִּיאַת בְּנִין לְמַלְכָּא עִלָּאָה כִּדְקָא יָאוּת שהרי גידלה בנים למלך העליון כראוי.

וְכַד הַאי יוֹמָא לָא אִשְׁתַּכָּחוּ כִּדְקָא יָאוּת וכאשר ח"ו ביום הזה לא נמצאו זכאים כראוי, וַוי לוֹן, וַוי לִשְׁלוּחֵיהוֹן אוי להם אוי לשליחם שהוא הכהן הגדול, או בזמננו השליח ציבור, וַוי דְהָא מַטְרוֹנִיתָא אִתְרַחֲקַת מִן מַלְכָּא אוי שהרי המלכה נתרחקה מהמלך, וְאִימָּא עִלָּאָה אִסְתַּלָּקַת, וְלָא נָפִיק מִנָּהּ חֵירוּ לְעָלְמִין ואימא העליונה נסתלקה ולא יוצאת ממנה חירות לעולמות. זַכָּאִין אִנּוּן יִשְׂרָאֵל, דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אוֹלִיף לוֹן אוֹרְחוֹי אשריהם ישראל שהקב"ה מלמד אותם את דרכיו, בְּגִין לְאִשְׁתַּזְּבָא מִן דִּינָא, וְיִשְׁתַּכְּחוּן זַכָּאִין קַמֵּיהּ כדי להנצל מהדין וימצאו זכאים לפניו. הָדָא הוּא דִכְתִיב זהו שכתוב (ויקרא טז, ל), כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם. וּכְתִיב (יחזקאל לו, כה), וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם מִכָּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וְגוֹ'.

השעיר המשתלח ומהותו

מבאר והולך איך יתכן שעושים גורלות על השעירים בין ה' יתברך לס"מ וח"ו לומר שהם שווים. ומסביר שגורל זה נעשה לתת שוחד לס"מ שלא יהיה ח"ו פתחון פה על עם ישראל

שם דף קא ע"ב

אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, תְּנָן למדנו (ויקרא טז, ח) וְנָתַן אַהֲרֹן עַל שְׁנֵי הַשְּׂעִירִים גּוֹרָלוֹת גורל אחד לה' וגורל אחד לעזאזל. ושואל אִי הָכִי יְקָרָא הוּא דַעֲזָאזֵל אם כך שמפילים גורלות בין שעיר לה' ובין שעיר לעזאזל שהוא הס"מ, כבוד גדול לשעיר לעזאזל, חֲמֵיתוּן עַבְדָּא דְּשַׁדֵּי עַדְבִין בְּמָארֵיהּ וכי ראיתם פעם עבד שיפיל גורלות שוה בשוה עם אדונו, והרי אָרְחֵיהּ דְּעָלְמָא דְּעַבְדָּא לָא נָטַל אֶלָּא מַה דְיָהִיב לֵיהּ מָארֵיהּ דרך העולם שהעבד אינו לוקח מעצמו כלום אלא מה שנותן לו אדונו. ועוד יותר קשה, שהרי הדרך להפיל גורלות היא בין שותפים ששניהם שווים ולא בין עבד לרבו. ומתרץ אֲבָל, בְּגִין דְּסמא"ל זָמִין הַאי יוֹמָא בְּדִלְטוֹרָא אבל לפי שס"מ מוכן ומזומן בזה היום שהוא יום הכיפורים להלשין על עם ישראל, וּבְגִין דְּלָא יְהֵא לֵיהּ פִּטְרָא וכדי שלא יהיה לו פתחון פה לקטרג על עם ישראל (ס"א בְהַאי עַדְבָּא הוּא סָלְקָא בֵּיהּ) יָהֲבִין לֵיהּ חוּלָקָא בְּהַאי לכן נותנים לו את חלקו דהיינו שוחד, בזה הכבוד שמחשיבים אותו ומפילים עמו גורלות בשוה.

הגורלות היו עולים מעצמם ומכריזים איזה לה' ואיזה לעזאזל ושוכנים במקומם הראוי להם

וְהַאי עַדְבָּא מִגַּרְמֵיהּ הוּא דְּסָלִיק בֵּיהּ וזה הגורל מעצמו ומאליו היה עולה בו, כי ס"מ ממש היה עולה וקופץ ולוקח גורלו מעצמו והיה מברר חלקו הראוי לו דְּאָמַר רִבִּי יְהוּדָה אָמַר רִבִּי יִצְחָק, מִלָּה עִלָּאָה אַשְׁכַּחְנָא בְּעַדְבָּא דבר גדול מצינו בגורלות. עַדְבָּא דִּיהוֹשֻׁעַ כְּתִיב בֵּיהּ כי הנה בגורל של יהושע נאמר בו, (במדבר כו, נו) עַל פִּי הַגּוֹרָל, לא נאמר לפי הגורל או בגורל, אלא עַל "פִּי" הַגּוֹרָל, וַדַּאי דהיינו על פי דבורו של הגורל ודאי היו יודעים החלק הראוי לכל שבט מששת ימי בראשית, דְּאִיהוּ אָמַר, דָּא חוּלָקָא דִּיהוּדָה, דָּא דְּבִנְיָמִין וכו' שהוא הגורל עצמו היה מדבר ואומר, זה חלקו של יהודה וזה חלקו של בנימין, וְכֵן כֻּלְּהוּ וכן היה לכל השבטים [א]. אוּף הָכָא, כֵּיוָן דְּכָהֲנָא שַׁוֵּי יְדוֹי גם כאן בגורל של יוה"כ, כיון שהכהן שם את ידיו בקלפי, אִנּוּן עַדְבִּין מְדַלְּגֵי וְסָלְקִין בִּידָא דְּכָהֲנָא אלו הגורלות, היו מדלגים מהקלפי ועולים בידיו של הכהן בלי שיקחם בעצמו, וְסָלְקִין עַדְבִּין בִּידָא דְּכָהֲנָא, בְּאַתְרַיְיהוּ ושוב עולים הגורלות מידיו של הכהן מעצמם למקומם על השעירים. ולא הכהן הוא ששם אותם על השעירים. הָדָא הוּא דִּכְתִּיב זה הוא שכתוב (ויקרא טז, י) וְהַשָּׂעִיר אֲשֶׁר עָלָה עָלָיו הַגּוֹרָל, עָלָה עָלָיו וַדָּאי שמעצמו עלה עליו, וא"כ, כיון שהגורל של העזאזל היה אומר מאליו זה חלקי, אין זה נחשב גורל, וממילא לא נקרא שמשווים עבד לאדונו.

מתאר הזוה"ק כיצד מוכר הס"מ את עמו "בנזיד עדשים" (השעיר) ומוביל אותם לאבדון, וע"י זה מתכפרים עונותינו ואין פוצה פה. ומוכיח הקב"ה את השבעים אומות ממעשיו של הס"מ שהוא הפכפך, פעם אומר כך ופעם אומר כך ואז מסכימים כולם שכל העונשים והחטאים והעונות יהיו מושלכים על אומות העולם, שנאמר "ותשליך במצולות ים כל חטאתם"

שם דף קב ע"א

רִבִּי יִצְחָק אָמַר לבאר את ענין השעירים ע"י משל, לְשַׁטְיָא דְּקָאִים קָמֵי מַלְכָּא לשוטה שהיה עומד לפני המלך, הַב לֵיהּ חַמְרָא אם תתן לו יין, וּלְבָתַר אֵימָא לֵיהּ, וְאַחְזֵי לֵיהּ, כָּל אִינּוּן טַעֲוָון דְּעַבְדַּת, וְכָל אִינּוּן בִּישִׁין ואח"כ תאמר לו ותראה לו את כל הטעויות שעשית ואת כל אותם דברים רעים שעשית, וְהוּא יֵיתֵי וִישַׁבְּחָךְ הוא ילך וישבח אותך, וְיֵימָּא דְּלָא יִשְׁתְּכַּח בְּעָלְמָא כְּוָותָךְ ויאמר שלא נמצא אדם טוב בעולם כמוך. אוּף הָכָא גם כאן במעשה השעיר שביום הכיפורים, הָא קָאִים דַּלְטוֹרָא תָּדִיר קַמֵּי מַלְכָּא הנה השטן עומד תמיד לפני המלך ואומר רע על עם ישראל, יִשְׂרָאֵל יָהֲבִין לֵיהּ הַאי דּוֹרוֹן ובני ישראל נותנים לו את אותו הדורון, וּבְהַאי דּוֹרוֹן פִּתְקָא, לְכָל בִּישִׁין, וּלְכָל טַעֲוָון, וּלְכָל חוֹבִין דְּעַבְדוּ יִשְׂרָאֵל ובזה הדורון יש כתב ופתק שכתוב בו לכל אותם הרעות ולכל הטעויות ולכל אותם החובות שעשו ישראל, וְהוּא אָתֵי וּמְשַׁבַּח לְהוּ לְיִשְׂרָאֵל והשטן הולך ומשבח להם לישראל, וְאִתְעָבִיד סַנֵּיגוֹרָא עָלַיְיהוּ ונעשה סניגור עליהם, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַהְדָּר כֹּלָּא לְרֵישָׁא דְּבִישֵׁי דְּעַמֵּיהּ והקב"ה מחזיר את כל העונשים והצרות שראויים לבוא מחמת העונשים על ראש הרשעים שבעמו של הס"מ, בְּגִין דִּכְתִּיב, ועל זה כתוב (משלי כה, כב) כִּי גֶחָלִים אַתָּה חוֹתֶה עַל רֹאשׁוֹ.

אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, וַוי לוֹן לְעַמָּא דְּעֵשָׂו אוי להם לעמו של עשו, בְּשָׁעֲתָא דְּהַאי שָׂעִיר מְשַׁדְּרֵי לְהַהוּא דִּלְטוֹרָא מְמֻנָּא דְּעֲלַיְיהוּ בשעה שהשעיר הזה שולחים אותו לאותו המלשין, שהוא הס"מ שרו של עשו הממונה שעליהן, דִּבְגִינֵיהּ אָתֵי לְשַׁבְּחָא לוֹן לְיִשְׂרָאֵל שבעבורו בא הס"מ לשבח את ישראל, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַהְדַּר כָּל אִנּוּן חוֹבִין לְרֵישָׁא דְּעַמֵּיהּ, והקב"ה מחזיר את כל אותם העונות על הראש של עמו של עשו כמ"ש (ישעיה מג, ד) ואתן אדם תחתיך, אל תקרי אדם אלא אדום בְּגִין דִּכְתִּיב משום שכתוב (תהלים קא, ז), דּוֹבֵר שְׁקָרִים לֹא יִכּוֹן לְנֶגֶד עֵינָי, הס"מ, שהוא דובר שקרים לא יעמוד כנגד עיני, כי הוא לא מחפש את זכותן של עם ישראל על צד האמת אלא רק בגלל השוחד מלמד עליהם זכות. 

אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, אִלְמָלֵא הָווּ יָדְעֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם מֵהַאי שָׂעִיר אילו היו מבינים אומות העולם מה עינינו של השעיר הזה, שבגללו ניצולים עם ישראל מגזירות קשות ומשונות, ואילו על אדום ועל הגויים נגזרות עליהם גזירות קשות ורעות וכן עונשים לעתיד לבא, לָא שָׁבְקִין לוֹן לְיִשְׂרָאֵל יוֹמָא חַד בְּעָלְמָא לא היו מניחים את עם ישראל לחיות אפילו יום אחד בעולם.

תָּא חֲזֵי בא וראה, כָּל הַהוּא יוֹמָא מִשְׁתַּדַּל אִיהוּ בְהַהוּא שָׂעִיר [ב] כל אותו יום הכיפורים משתדל ומתעסק שרו של עשו באותו השעיר ששלחו לו מתנה, וּבְגִין כָּךְ קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מְכַפֵּר לְהוּ לְיִשְׂרָאֵל ומשום כך, הקב"ה מכפר להם לישראל על כל עונותם, וְדַכֵּי לוֹן מִכֹּלָּא ומטהר אותם מכל חטאתם, וְלָא אִשְׁתַּכַּח קַטֵּגוֹרְיָא קַמֵּיהּ. ושוב לא נמצא קטרוג לפניו, ולא רק זה, אלא לְבָתָר, הוּא אָתֵי וּמְשַׁבַּח לְהוּ לְיִשְׂרָאֵל אחר כך שרו של עשו בא ומשבח את ישראל לפני השי"ת. וּכְדֵין שָׁאִיל לֵיהּ ואז שואל אותו הקב"ה את השטן, האם עקבת כל השנה אחרי בני ומה מצאת ומה ראית אצלם, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר כמו שנאמר (איוב א ז) וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל הַשָּׂטָן מֵאַיִן תָּבֹא, והוא עונה משוט בארץ ומהתהלך בה, כלומר עתה אני שב מלרגל את הארץ. ושואלו הקב"ה מה ראית אצלם אֲתִיב בְּתוּשְׁבַּחְתַּיְיהוּ דְּיִשְׂרָאֵל, והשטן משיב להקב"ה בשבחם של עם ישראל מאחר שראה מעלתם וחשיבותם וְקַטֵּיגוֹרָא אִתְעַבִיד סַנֵּיגוֹרָא וְאָזִיל לֵיהּ [ג] והקטיגור נעשה סניגור והולך לו לדרכו.

כְּדֵין קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אָמַר לְשִׁבְעִין שָׂרִין דְּסָחֲרִין כּוּרְסְיָיא ואז הקב"ה אומר לשבעים השרים של בי"ד של מעלה שמסבבים את הכסא העליון, חֲמֵיתוּן הַאי דִּלְטוֹרָא, הֵיאַךְ קָאִים עַל בָּנַי תָּדִּיר ראיתם את המלשין הזה איך עומד תמיד להלשין ולקטרג על בני ישראל, (אִסְתַכָּמוּ) הָא שְׂעִירָא חֲדָא דְּאִשְׁתַּכַּח גַּבֵּיהּ הרי שעיר אחד שנמצא (ס"א אִשְׁתַּדַּר) שנשלח אליו בתור דורון, בְּפִתְקָא דְּכָל חוֹבַיְיהוּ וְכָל טָעֲוָתַיְיהוּ ויש עליו כתב שהוא הוידוי שכתוב בו את כל עונותיהם וכל תועבותיהם של עם ישראל, וְכָל מַה דְּחָטוּ וְחָבוּ קַמַּאי וכל מה שחטאו ופשעו עם ישראל לפני כל השנה כולה, וְהוּא קַבִּיל לוֹן והס"מ קיבל אותם עליו בגלל שקיבל מתנות, והקב"ה טוען להם, ראו שהוא הפכפך, פעם אומר עם ישראל חוטאים וכו', ופעם אומר שהם צדיקים וכו'. כְּדֵין אִסְתַּכָּמוּ כֻּלְּהוּ, דִּיהַדְרוּן אִנּוּן חוֹבִין עַל עַמֵּיהּ אז מסכימים השבעים שרים שיחזרו ויחולו כל אותם העונות והעונשים על עמו של הס"מ.

רִבִּי אַבָּא אָמַר, כָּל אִנּוּן חוֹבִין וְחֲטָאִין מִתְדַּבְּקִין בֵּיהּ ר' יהודה הסביר בתחילה שאחר ששלחו את השעיר לצוק, רק אז חוזרים העונות על ראש עשו, ובא רבי אבא ואומר שכבר דבוקים בו העונות בתחילה, ועם השעיר עצמו נעשה ענין זה, כְּמָה דִכְתִּיב כמו שכתוב (מיכה ז, יט), וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם שהוא הס"מ ונוקביה כָּל חַטֹּאתָם ששם נשלכים כל החטאים. וּלְבָתָר, כֻּלְּהוּ מִתְהַדְּרָן בְּרֵישֵׁיהוֹן דְּעַמֵּיהּ ואח"כ כל העונשים של העונות והחטאים חוזרים על ראשיהם של עמו, הָדָא הוּא דִכְתִיב זהו שכתוב (ויקרא טז, כב), וְנָשָׂא הַשָּׂעִיר שהוא עשיו עָלָיו אֶת כָּל עֲוֹנֹתָם היינו עו"ן ת"ם והכונה לעונותיהם של בני יעקב שנקרא תם אֶל אֶרֶץ גְּזֵרָה שהוא מקום הס"מ ונוקביה.

PDF להורדה